שם כולל לתיאוריות תקשורתיות בעלות עמדה בסיסית ולפיה קיים אינטרס לשחקנים בעלי עוצמות והשפעות פוליטיות וכלכליות לייצג נרטיבים בתקשורת העולים בקנה אחד עם האינטרסים שלהם ועל צרכן התקשורת המודע לבחון בביקורתיות מידע המתפרסם לגבי שחקנים אלו (למשל, תיאוריית הבניית המציאות, ספירלת השתיקה, הגישה הניאו-מרקסיסטית).
● התיאוריות הניאו-מרקסיסטיות: לפי התפיסה הניאומרקסיסטית, תקשורת ההמונים היא אחד מהמוסדות בחברה שמשקפים את ערכי המעמד השליט. התקשורת משמשת כלי ביטוי לדעות המעמד השליט ומשרתת בנאמנות את האינטרסים שלו. לפי תיאוריה זו, בכל חברה דמוקרטית-קפיטליסטית יחסי הכוחות השוררים בין המעמד השליט למעמד הנשלט חוצים את החברה לשני מעמדות, מנצל ומנוצל. בכדי למנוע מצב של מרד או מהפכה כנגד המעמד השליט יש לשכנע את הנשלטים שהמצב פועל לטובתם. אחת הדרכים לחזק את היציבות הפוליטית והסדר החברתי הקיים היא דרך אמצעי התקשורת שמספקים להמונים "לחם ושעשועים", מדכאים ניסיונות של מחאה ובדרך זו מעודדים את חוסר השוויון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה